הורים נפרדו בשנת 2016, ערב פרדתם גרו בבית הורי האיש ומנישואיהם נולדה להם ילדה שבעת מתן פסק הדין, שנת 2020, הייתה בת 6.5 שנים.
לאחר הפרידה עזבה האישה את בית הורי האיש ועברה עם בתה לבית הוריה והגישה תביעה למזונות הקטינה.
למרות החלטת ביהמ”ש שחייבה את האיש לשלם מזונות זמניים בעבור כלכלת בתו – לא פרע האיש את חוב והאישה נאלצה לפנות לביטוח לאומי לגביית החוב ולו באופן חלקי.
האיש טען לאורך כל ההליך שהתנהל בבית המשפט כי רמת החיים בה חייו הצדדים במהלך החיים המשותפים הינה נמוכה ולראיה גרו אצל הוריו, אמו הלוותה לו כספים ועודנה מלווה לו לטובת כלכלתו, נוכח היותו חולה ובעל 34% נכות המונעים ממנו את היכולת לצאת ולעבוד. לכן, דרש לא לחייב אותו במזונות הילדה עד שיחזור למעגל העבודה או יקבל קצבת נכות.
מנגד האישה עובדת לסירוגין נוכח היעדרותה מעבודה בשל מחלת אמה ומשתכרת 5000 ₪ בחודש.
בפני ביהמ”ש הובאה ראיה חותכת לגבי יכולת השתכרותו של האיש הסותרת את טענותיו. בפני ביהמ”ש הוצג פוסט שפרסם האיש בפיסבוק שהוכיח כי האיש הינו יזם ושותף בעסק המטפל בפרויקטים רבים – ראיה שלא נסתרה על ידי האיש. אשר על כן, קבע ביהמ”ש כי הכנסתו של האיש עומדות על 8,000-8,500 ₪ נטו בחודש.
מזונות ילדים מעל גיל 6, בהתאם לבע”מ 919/15, יש לחלק בין ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם הפנויות ובהתחשב בחלוקת זמני השהות הקיימת. יחד עם זאת, הלכת בע”מ 919/15 אינה חלה כאשר האב אינו נושא בצרכיה השוטפים של הקטינה והאם נאלצת לגבות את כל סכום המזונות מהמוסד לביטוח לאומי. על יסוד זה הניח ביהמ”ש כי יש יסוד סביר כי גם בעתיד לא יספק האב לקטינה את צריכה.
בנוסף, קבע ביהמ”ש כי בהתאם לפסיקה המנחה של ביהמ”ש המחוזי (עמ”ש 21704-03-18) כאשר הטיפול בקטינים נופל רובו כעיקרו על אחד ההורים יש להביא לידי ביטוי את עלויות ההשקעה של אותו הורה בחיוב ההורה האחר, בדמיי טיפול בילדים עד גיל 13-14 ובנסיבות מסוימות גם עד גיל בגרות.
בנסיבות העניין כאשר מלוא הנטל על האם – קבע וחייב ביהמ”ש את האב לשלם בנוסף לדמי המזונות דמי טיפול בסך 250 ₪ עד בגרותה של הקטינה.
(ראה תמ”ש 17545-07-16)