הכוח לקום וללכת
ערב יום החתונה היה סוער במיוחד. בעוד בני המשפחה הנרגשים עושים את ההכנות האחרונות, בדירת בני הזוג, שעוד מספר שעות ספורות יכנסו תחת חופה וקידושין, מתחולל ויכוח סוער, שהתחיל משיחה טריוויאלית על עתידם המשותף כבעל ואישה.
טל לא ידעה שהבחירה בה, ורצונו של עידו להינשא לה, הינם לאחר תהליך בחינה שעברה על ידו, ללא ידיעתה, כעניין שבשגרה. היא נבחנה על יכולתה לזהות ולהכיר את גדולתו וחוכמתו, ולא פחות חשוב מכך – על יכולתה להתנהל ולפעול על פי החלטותיו.
עידו התקשה לקבל שטל, לפתע, ערב חתונתם, מעזה שלא להסכים איתו, לחלוק עליו.
העובדה הזו הוציאה את עידו מדעתו, ולאחר דקות ספורות של שיחה טריוויאלית – חפצים החלו להיזרק בחלל החדר. "מה את לא מבינה? את טועה וסתם מתווכחת", עידו צעק.
טל תפסה את ראשה, לא מאמינה לסערה שהתחוללה. אתה צודק, צעקה. סליחה, טעיתי, כשבראשה הרהורים האם באמת אינה מבינה, האם טועה, בעוד קול אחר מתוכה מהדהד לה שעידו צודק.
יום החתונה הגיע, ובשביל לעבר החופה צועדת טל, שאינה יודעת מה צופן לה העתיד.
כמדי יום נהג עידו לחזור מעבודתו, ולשתף את טל בהישגיו כאיש מכירות, ועל מעמדו הרם בפני מנהליו, לעומת חבריו לעבודה. תחושות הערכה והערצה של טל כלפי עידו רק הלכו והתחזקו.
עם הזמן אילוצים משפחתיים הובילו את טל לעבוד בחצי משרה, לטפל בילדים ולדאוג לכל ניהול הבית, בעוד תחושותיו וראייתו של עידו כלפי יכולותיו ומעמדו במקום העבודה הלכו והתעצמו, ועשו אותו "שיכור".
ראייתו של עידו את עצמו כבעל יכולות "על" פרצה את גבולות הבית, בעוד דעותיה ואמירותיה של טל במפגשים משפחתיים ועם חברים נשמעו באוזני עידו כטיפשיים, תוך שנהג לפקוח את עיניו לרווחה, לנעוץ מבט חודר בעיני טל, ובלי מילים להבהיר לטל כי עליה לשתוק, שכן היא אינה מבינה דבר, שהיא מטומטמת.
חברים ומשפחה כאחד, בכל הזדמנות, "הרימו גבה" ולא הבינו כיצד טל, אישה חכמה ומצליחה בעבודתה, מוכנה שבעלה, עידו, ישתיק אותה בפני כולם, ויגרום לה לחוש שהיא טיפשה. בהזדמנויות שונות ניסו החברים לפקוח את עיניה, אך טל המשיכה להאדיר את עידו בפניהם, ולומר להם שהם מדברים שטויות.
חודשים עברו, עידו התפטר מעבודתו והחליט לפתוח עסק עצמאי. עידו פתח חשבון בנק עסקי, ומנגד טל המשיכה להפקיד את מלוא הכנסותיה בחשבון המשותף, כך שבחיי השגרה, מבלי לשים לב, הפכה טל למפרנסת הבלעדית של שלושת ילדיה, תוך שמשלמת ממשכורתה את כל הוצאות הבית והמשפחה.
לאחר שנה, האחריות לניהול הבית, לצד האחריות לשאת בכלל הוצאות המשפחה, הפכו למעמסה כבדה על טל, וזו החלה מפעם לפעם, בזהירות, בכדי שלא לעצבן את עידו, לשאול ולברר אודות מצב העסק ויכולתו להכניס כסף לחשבון המשותף.
בכל פעם מחדש נענתה שאין לה מה לדאוג, העסק עובד, וכבר בעוד חודשים ספורים תהא באפשרותו להכניס כסף לחשבון המשותף.
טל לא ידעה שעידו לא באמת עובד בעסק, העסק נכשל, והכנסות מעידו לא באמת יהיו בעתיד הקרוב.
כל זה לא הפריע לעידו להמשיך ולהקטין את טל בשיחות ובאירועים שונים כעניין שבשגרה, בעוד הוא מדגיש את יכולותיו וידיעותיו.
ההתמדה של עידו השתלמה בסוף, חלפו השנים, הילדים הפכו לבוגרים, תוך שאינם מקשיבים לעצותיה, לאחר שבמשך שנות ילדותם הפנימו שאמם טיפשה.
טל הרגישה פגועה. איך יתכן שהילדים לא מתייחסים אליה, שהרי היא זו שפרנסה אותם כל השנים.
לאחר שנים רבות של חוסר יכולת ורצון לראות את המציאות כפי שהיא, הסכימה טל לקבל את עצת אחותה. היא פנתה לעורך דין לקבלת ייעוץ משפטי, במטרה לנסות ולהבין כיצד יכולה היא לשנות את חייה, ולהשמיע את דעותיה ורצונותיה ללא חשש.
כבר בפגישתנו הראשונה הבנתי שלא ניתן לעזור לטל בשלב זה , שהרי שהליך משפטי אינו אפשרי לצלוח אם אין חוסן נפשי.
יעצתי לטל לפנות לטיפול.
טל, שכל השנים האמינה שעידו מבין הכל, שיתפה אותו על רצונה ללכת לטיפול. עידו לא סירב, אך דרש לקחת חלק בטיפול. במהלך הטיפול הבין עידו שכנראה סופו של הטיפול יהיה גירושין. עידו לא היסס, וכבר לאחר שני טיפולים הגיש תביעת גירושין.
טל נאלצה להתמודד עם הליך הגירושין, כשאינה בטוחה כלל שרצונה בכך.
טיפול, מטבעו, לוקח זמן, זאת לצד הליך משפטי שאינו כפוף לקצב הטיפול, מה שהוביל לשעות של שיחות ופגישות שלי עם טל.
שטיפות המוח של עידו במשך כל השנים – הכריעו. כשעידו הבין שטל לקחה עורך דין הוא לא הרפה, וחזר שוב ושוב בכל הזדמנות באוזנייה שהיא עושה טעות, שעורך הדין יעבוד עליה, וכי יש לו כבר הסכם שעורך דין שלו ערך, ושכל מה שצריך לעשות זה לחתום עליו.
טל החליטה שלא רוצה ייצוג, אני התפטרתי, אך לא הרפיתי מטל.
ידעתי שאם לא אשמור איתה על קשר, ובמקביל לטיפול שעוברת אקנה לה את הביטחון המשפטי – תיפול היא ברשת, ותחתום על ההסכם גם מבלי לדעת מה כתוב בו.
אז, לאחר ימים ולילות של שיחות שלי עם טל, העזה טל לבקש מעידו את ההסכם על גביו רוצה הוא שתחתום בפני עורך הדין שלו.
לאחר ניסיונות מצד עידו לייתר את העניין, ולהדגיש באוזני טל שזה מיותר, שההסכם לטובתה, שיכולה לסמוך עליו, שהוא יודע מה שהוא עושה – זכתה טל לקבל את ההסכם.
ההתעקשות שלי לא לוותר על טל – השתלמה. טל קראה את ההסכם, ובעודה נסערת התקשרה אלי.
בהסכם עליו עמדה לחתום מוותרת היא על כל זכויותיה הכספיות, על חלקה בדירה, ובוודאי על כל הזכויות הכספיות הרשומות על שם עידו.
אני נכנסתי שוב לתמונה. הפעם התנהל משא ומתן לגירושין. המשא ומתן לא היה פשוט, המגורים המשותפים לא עשו טוב לטל, והמניפולציות הרגשיות שהפעיל עידו על טל לא פעם כמעט והכריעו אותה, וזו רצתה לוותר, ובלבד שלסיים את הגירושין.
העבודה המשפטית לצד מתן הביטחון המשפטי וכוחות הנפש להתמודדות הכריעו את המערכה. בסוף זכתה טל לכל זכויותיה על פי דין, לרבות זכויות בדירה, שנרשמו על שם עידו במהלך הנישואין, ושנרכשה בעיקר מהכנסותיו בימים בהם עבד כשכיר.
בסוף ההליך, וכמובן במהלכו, ניתן היה לחוש את השינוי שעוברת טל. מאישה כנועה לאורך השנים היא מסוגלת כעת לעמוד על דעתה, ולהבין מה היא באמת שווה.
היום, חצי שנה לאחר הגירושין, טל נמצאת בזוגיות חדשה, והפעם מוערכת ובעלת דעה, לא רק בעבודתה כי אם גם בביתה.
# 14.11.2022