לא יכול להיות שאבא עשה לי את זה
יום עצוב, אבא נפטר. יעקב עושה את דרכו להלוויה מעיר מגוריו במרכז הארץ, לדרום, שם תתקיים הלווית אביו.
ההלוויה הייתה כואבת מצד אחד, אבל גם מנחמת מצד שני, על כך שאבי המשפחה זכה לחיים ארוכים ובריאים בסה"כ, כאשר עד למותו גר בגפו בדירתו הצנועה, אותה רכש מעמידר.
כעת נותרו רק יעקב, ואחיו הבכור, יצחק. כשיעקב נישא הוא עזב את הדרום, ועבר לגור במרכז הארץ, בעוד יצחק נותר בדרום, קרוב יותר לאבא. המרחק הפיזי ביניהם עשה את שלו עם השנים, והיחסים בין האחים לא היו קרובים, אך יעקב היה בטוח שהנאמנות והאמון נותרה, ולא הייתה לו כל סיבה לחשוב אחרת.
"השבעה נערכה בדירת האב, ז"ל, הייתה לי הרגשה כאילו אני מבלה עם אחי יום יום, ושהריחוק בינינו, אחרי שנהגנו להיפגש רק בחגים, התפוגג", כך מספר יעקב שהרהר אז בראשו .
באותה עת, לפני שהאב נפטר, נערך הנכד, אחיינו של יעקב, לעבור ולהתגורר עם רעייתו במחיצת האב ז"ל, כחלק מהעזרה שנתן הסב לכל נכד שהתחתן, וזאת עד שיסתייע בידו לשכור דירה.
יצחק, אביו, דיבר על כך לא מעט בשבעה, מספר יעקב. דובר לא מעט גם על כך שרכוש האב יתחלק שווה בשווה, אני מנגד לא מנעתי את העזרה לאחיין שלי כל עוד אני יכול. ידעתי שהכל חצי חצי, מספר.
אבא נפטר לפני מספר שנים, מספר בכאב.
את יעקב פגשתי שנים לאחר פטירת האב. אחרי כל הסיפור הזה שאלתי: מה עלה בגורל הדירה ? יעקב, שלא מבין בשלב זה את הבעיה, השיב בתמימות כי האחיין עדיין מתגורר בדירה, בעוד הוא, כל השנים, אמר לעצמו שאם הוא יכול לעזור לו אז למה לא, כרגע אני לא רוצה למכור את הדירה, בין כה וכה הדירה שלי.
צו ירושה, אני שואלת, יש לך? צו שיפוטי שאומר שאתה יורש של אבא, שהדירה שלך?
לא, השיב. קיבלתי לפני כמה שבועות מכתב מעורך דין, שטוען שאבא שלי עשה צוואה, ולפי הצוואה אני לא היורש, והאחיין שלי, שגר בדירה, יורש את הדירה.
אין מצב שאבא שלי ינשל אותי מהצוואה, אין מצב שזה היה רצונו. בכאב גדול הרים יעקב את קולו.
אני מכיר את אבא שלי אין מצב שהוא עשה צוואה, כל החיים ועד ליום מותו חזר ואמר שהכל שווה בשווה. אבא שלי גם לא ידע עברית, אז איך עשה צוואה בעברית ?
התחלנו יחד לנתח את הצוואה, שהרי לא מספיק לומר שאין מצב שאבא עשה צוואה שמנשלת – צריך הוכחות.
ניתוח הצוואה העלה דברים מעניינים. דבר ראשון, היה נראה שהאב חתם רק על העמוד השני. על פניו אין בכך כל פסול, אבל העתקים של הצוואה פורסמו בזמנים שונים, והעלו שהדף השני ככל הנראה צולם, דבר שהעלה תהיות האם הדף הראשון לצוואה, בו נכתב שיעקב לא יורש, הינו חלק מהצוואה.
בשלב זה היה ברור, כי הדבר לא יספיק לפסול את הצוואה. צריך הוכחות !
יעקב עמד על כך שאביו לא ידע עברית, ובוודאי שהשכנה, שמכיר הוא עוד מילדותו, והייתה כביכול עדה לצוואה, אינה יודעת אף היא עברית.
כך התחלנו את המסע בבית המשפט – בהתנגדות לצוואה.
בית המשפט התרשם תחילה שחרף אהבת האב את יעקב הרי שככל הנראה המרחק הפיזי עשה את שלו, ולכן החליט להדיר אותו מצוואתו. הוצע ליעקב להתפשר, וכחלק מהפשרה יקבל סכום כסף קטן למען "שלום המשפחה".
הצעת בית המשפט נדחתה על ידינו. יעקב היה בטוח שאביו לא עשה צוואה, והמשכנו במסע המשותף לחקר האמת.
היה ברור לנו, שרק העדה לצוואה, שאינה עורכת דין, ואין לה עניין בצוואה, תשפוך אור על הצוואה, ולכן הוזמנה על ידנו למתן עדות בבית המשפט.
בעדותה סיפרה שהאב ז"ל ביקש ממנה לחתום שאכן מכירה אותו, אך היא לא חתמה כעדה לצוואה, ובוודאי שלא ראתה את המנוח חותם על גבי הדף, בו חתמה כעדה, כביכול, לצוואה.
העדות שלה הטתה את הכף לטובתנו. היה ברור שגם אם בית המשפט ימשיך לחשוב שהאב רצה להוריש הכל לנכד, הרי שעדיין לא יוכל לפסוק כך, מאחר והדף שחתם עליו לא נחשב לצוואה.
למרות הכל זה עדיין לא נגמר, והנכד רצה להוכיח לביהמ"ש שהעדה משקרת. טען כי היא משקרת שלא יודעת עברית, ובטח ובטח שמשקרת שלא ידעה שחותמת כעדה בצוואה – אז המשכנו במסע להוכחת האמת.
בסוף, ולאחר כאב גדול על הנעשה, לא אושרה הצוואה, והדירה נרשמה במחציתה על פי החוק על שם יעקב, כפי שהאמין שמגיע לו.
# 20.12.2022