הדרך לאבד את הירושה

אחת השאיפות בחייו של כל הורה הינה שילדיו יסתדרו זה עם זה, יאהבו האחד את השני, ויהיו יחד "באש ובמים".

הרי זה, בינינו,   האושר האמיתי של ההורים, ובוודאי בגיל השלישי.

יחד עם זאת החיים עצמם, האתגרים, המאבקים הכלכליים, מביאים לא פעם, עם כל הצער שבדבר, למצבים בהם האחים "נלחמים" זה בזה,   ולא נמצאים שם אחד בשביל השני.

כך קרה גם לתקווה, בת זקונים להוריה, ולה אח הגדול ממנה בעשר שנים. פער הגילאים ביניהם הביא את תקווה לראות באח שלה – כאבא נוסף. לימים, כשההורים הזדקנו, והיו צריכים לקבל עזרה בניהול הכספים, אחיה סייע בכך, בעוד תקווה הייתה בעיקר אחראית לפן הרפואי – ליוותה את ההורים לרופאים, רכשה בעבורם תרופות וציוד רפואי וטיפלה בהם.  

הקושי הבריאותי של ההורים הצריך איתור ומעבר לדירת מגורים מותאמת, ואחיה של תקווה לקח את המשימה לידיו. תקווה רצתה מאוד לסייע בעניין, אך אחיה דחה זאת, וטען כי הוא מסתדר בכוחות עצמו. תקווה, מנגד, האמינה בו, ולא היה לה כל סיבה לחשוש, בוודאי לאור היחסים הקרובים ביניהם.

לימים האב נפטר, והאם נשארה לגור בדירה. לאחר כ 6 שנים האם נפטרה.

תקווה סברה שכעת יש למכור את הדירה, ומגיע לה מחצית משוויה.  בסיום השבעה פנתה לאחיה בעניין.

אז לראשונה תקווה הבינה ש"נפלה בפח". אחיה טען שהדירה כלל לא של ההורים אלא כי הדירה שלו.

תקווה הייתה מופתעת. כיצד לא ידעה על כך כל השנים, ואיך זה בעצם יכול להיות. הרי ההורים מכרו את הדירה שלהם.

בשלב הזה פגשתי את תקווה.

מסתבר שההורים חתמו על מסמכים המעניקים לבנם במתנה את הכספים של הדירה שמכרו. הבן, מנגד, מכספים אלו קנה דירה שמיועדת להורים, אך רשם את הדירה על שמו.

ההורים באותה עת היו מבוגרים, וספק אם הבינו שהדירה שגרים בה אינה שלהם.

הדרך היחידה של תקווה לקבל מחצית משווי הדירה, ולהרגיש שנעשה צדק, הייתה לנהל גישור עם האח.

הבעיה הייתה   שלתקווה אין כל הוכחה או בדל של ראיה כי ההורים לא הבינו את השלכות הצעד שנקטו.

הגישור היה ארוך. האח תחילה הסכים להביא לתקווה מחצית משווי הדירה, אך לאחר מכן חזר בו. היה צורך להגיש תביעה לבית המשפט בכדי לייצר לחץ, מתוך הבנה שגם האח יודע את האמת, והנסיבות המשפטיות לא רלוונטיות. לבסוף חזרו השניים לשבת סביב שולחן הגישור, ולהגיע להסכם לפיו תקווה זכאית למחצית משווי הדירה.

לתקווה היה מזל גדול. אחיה לא שכח את בקשת האם לפני מותה לאחדות ולקרבה ביניהם. אלמלא כן,  אין כלל ספק שתקווה הייתה "נופלת במלכודת", והיות  ובחרה שלא להיות מעורבת בעניינים שלא בתחום "אחריותה" , הרי שהדירה של הוריה הייתה נשארת רק עבור אחיה, והיא לא הייתה זוכה בחלק מהירושה.    

# 24.01.2023

להתייעצות ותיאום פגישה צרו קשר ואשמח לחזור אליכם בהקדם

Call Now Button
×
דילוג לתוכן