בחודש יולי 2016 עתיד להיכנס לתוקפו חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע”ה – 2014.
החוק מחייב בני זוג לפנות להליך גישור גירושין בטרם פונים בהליכים משפטיים בפני בית המשפט / בית הדין הרבני.
גישור במהותו הינו הליך וולונטרי – שני הצדדים מגיעים מרצונם החופשי, ולא ניתן לחייב צד להשתתף בהליך גישור, בניגוד לרצונו.
אז, מדוע ניתן לחייב בחוק בני זוג להשתתף בהליך גישור ?
הליך משפטי המתנהל בין בני זוג סביב נושא הגירושין מלהיט את הסכסוך ופוגע בילדים. מטרת החוק הינה לאפשר לבני זוג להתגרש, אך יחד עם זאת לנסות לעשות זאת בדרך מושכלת – בדרך של גישור גירושין, על מנת למזער נזקים לשני בני הזוג ובייחוד לילדים.
החוק מחייב אדם המעוניין להגיש תביעה בענייני משפחה בפני בית המשפט או בפני בית הדין הרבני, לפתוח ראשית כל בתובענה ליישוב סכסוך שאינה עוצרת את מרוץ הסמכויות כמטרתו הראשונה של החוק.
מה המשמעות “מרוץ סמכויות” ? בישראל, ישנם נושאים הכרוכים בגירושין (כגון: חלוקת רכוש, מזונות אישה, וכו’) שהן בית הדין הרבני והן בית המשפט לענייני משפחה מוסמכים לדון ולהכריע בהם. הערכאה המשפטית בפניה מוגשת תביעה בבקשה לדון בנושאים הכרוכים בגירושין, זוכה ולה הסמכות לדון. מצב זה בו יש לכל אחד מבני הזוג אינטרס להקדים את בן זוגו ולהגיש מהר את תביעתו לערכאה שתטיב עימו, נקראת בשפה המשפטית “מרוץ סמכויות”.
תובענה ליישוב סכסוך אינה תובענה רגילה: אין צורך לטעון טענות בנוגע למחלוקת, אלא כל שיש לציין הינו נושא המחלוקת הנדרשת ליישוב בין בני הזוג.
התובענה אינה מופנית לשופט אלא ליחידת הסיוע (שהינה יחידה בתוך בית המשפט) שמזמינה את בני הזוג ל- 4 פגישות, כאשר ההתייצבות אליהן חובה – כדין התייצבות לדיון בבית המשפט. במהלך 4 הפגישות, בין היתר, מוענק לצדדים מידע על הליכים משפטיים רלוונטיים ויש ניסיון להגיע להסדרים זמניים.
בתום 4 הפגישות על כל אחד מבני הזוג להחליט האם מעוניין בהליך גישור או שפניו מועדות לבית המשפט.
דהיינו, לאחר 4 פגישות ביחידת הסיוע מוחזרת לכל אחד מבני הזוג האפשרות להחליט האם רוצה להשתתף בגישור, ומכאן הליך הגישור נעשה באופן וולונטרי במלוא מובן המילה.
אם גם על-פי החוק נשארת לאדם היכולת להחליט האם לקחת חלק בהליך גישור גירושין – מדוע יש צורך בחוק ?
החוק אינו נוגע לבני זוג המחליטים להתמודד עם הקשיים בפרידה ומבינים את המחיר שבהליך משפטי, ועל כן בוחרים גישור.
החוק נוגע לאנשים שבנסיבות “רגילות” לא היו מגיעים להליך גישור, ובסופו של יום מוצאים את עצמם עושים טעויות שעולות להם כסף רב, זמן ממושך ועוגמת נפש, ומנגד נגרמים לילדים נזקים, לעיתים בלתי הפיכים.
כמו כן, לעיתים אנשים אינם פונים להליך גישור מחוסר ידע והבנה, ומוצאים את עצמם לבסוף עם עורך דין גירושין “לוחמני” המגיש לא אחת בשמם כתבי תביעה המסלימים את הסכסוך ללא כל צורך.
למעשה, מטרתו של החוק להביא בפני כלל הציבור את “הליך הגישור” ולאפשר לו, – לנסות ולפתור את המחלוקת בצורה נוחה, מהירה, חסכונית, תוך ניסיון להפחתת “גובה הלהבות” ומציאת פתרונות שיאזנו בין צורכי ורצונות הצדדים. .