בית המשפט קבע הפחתה משמעותית של סכום מזונות שנקבע על ידי בני זוג במסגרת הסכם ממון.
הורים שניהם חד מיניים הכירו בשנת 2010 באתר אינטרנט המיועד לחפצים בהורות משותפת. ההורים רצו ילד משותף ולכן חתמו בפני נוטריון על הסכם ממון והורות משותפת הקובע את התנהלותם עם הילד שיוולד, כאשר, בין היתר, נקבע כי כשיוולד הילד ישלם האב לידי האם דמי מזונות בסך של 2,000 ₪ . הוסיפו והתייחסו הצדדים בהסכם לאפשרות שיוולדו להם תאומים וציינו שבמקרה כזה ישלם האב, דמי מזונות, לידי האם בסך 2000 ₪ בגן כל קטין (ובסה”כ 4000 ₪).
לימים בשנת 2013 נולדו להורים תאומים ובעקבות כך החל האב לשלם את דמי המזונות שהתחייב בהסכם , 4000 ₪ בגין שני הקטינים.
לאחר מספר שנים, בשנת 2017, עתר האב לביהמ”ש לביטול דמי המזונות שנקבעו בהסכם בטענה כי אינו יכול לעמוד בהתחייבותו בהסכם, כי הוא משתכר 7500 ₪ נטו ואינו יכול לעמוד בהתחייבות לתשלום דמי מזונות בסך 4000 ₪ בתוספות מחצית הוצאות חריגות. כמו כן, הוסיף וטען כי שני ההורים צריכים לשאת בנטל הוצאות הילדים באופן שווה.
האם התנגדה לתביעת האב וטענה כי יש לאכוף את ההסכם ולחייב את האב להמשיך ולשלם כהתחייבותו בהסכם.
אולם כבוד השופט ליאור ברינגר פסק כי חרף העובדה שלא התקיימו שינוי נסיבות מהותי המהוה סיבה לשינוי הסכם, יש לקחת בחשבון כי שעה שנחתם ההסכם לא היה ברור מה יהיו צרכי הילדים, דמי המזונות שנקבעו לא נקבעו תוך בחינת צרכי הקטינים ולא נבחן לעומק היכולת לעמוד בהתחייבות.
הוסיף כבוד השופט ומסביר בפסק דינו שאכן ישנה חשיבות לעמידה של בני אדם בהסכמים ולקיום התחייבותם. יחד עם זאת, כאשר מדובר במזונות קטינים חובה על בית המשפט לבחון את טענות הצדדים וכאשר עולה שטובת הקטינים נפגעת באופן קשה כתוצאה מקיום ההסכם, העיקרון של קיום הסכמים נדחה.
במקרה דנן, אומנם, הכנסות הצדדים דומות כאשר הכנסתו של האב גובהה מעט יותר מזו של האם אולם הוצאותיו בגין מדור גבוהות יותר מה שמאזן את הכנסותיהם הפנויות וזמני השהות כמעט שווים.
לכן, בנסיבות אלו ראה כבוד השופט להפחית את גובה דמי המזונות שנקבעו בהסכם ולעמידם על סך 500 ₪ בגין כל ילד, ובסה”כ 1000 ₪ לשני הילדים החל מגיל 6.
ראה תלה”מ 43142-01-18