בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט המחוזי שקיבל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה הקובעת כי חרף היות הצוואה בלתי הוגנת יש לקיים את רצון המנוחה ולהורות על ביצוע הוראות הצוואה.
ניצולת שואה לה שני ילדים הלכה לעולמה בשנת 2012, ערכה צוואה בחייה במסגרתה מורישה את כל רכושה לבנה הרווק שאינו עובד ומוכר כנכה בשיעור של 100% בשל מחלת נפש.
בחייה ערכה המנוחה מספר צוואות, ובצוואתה החמישית במספר, והאחרונה משנת 2008 צוותה את כל רכושה לבנה, למעט תכשיטים ותמונות שלא יחפוץ ויינתנו על ידו לבתה.
הבן ביקש לקיים את הצוואה ולבקשה זו הצטרף האפוטרופוס לדין שמונה לו. על בקשה זו ובמוקד הצוואה דנן התמקד הסכסוך בין הבת לבן.
הבת טענה כי יש לפסול את צוואת אמה בטענה שלא הייתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה בשל מחלת נפש ממנה סבלה ואף בשל היותה צוואה חריגה ומקפחת, פרי קשר סימביוטי נדיר שהיה בין אמה המנוחה לאחיה היורש הבלעדי בהתאם לצוואה.
אלא שבית המשפט לענייני משפחה הדן בטענות הבת, דחה את טענותיה, והוסיף כי הבת לא הביאה כל ראיות על מנת לשלול את חזקת הכשירות העומדת למנוחה (אמה) חרף מחלת הנפש ממנה סבלה.
עוד הוסיפה השופטת כי צוואות המנוחה מלמדות אולי על העדר הוגנות “אך לא על העדר כשרות” ולכן יש לקיים את רצון המת המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי והמעוגן בכבוד האדם, והורה על קיום צוואת המנוחה.
על פסק דין זה הגישה הבת ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דין של השופטת א’ אלון ובהסכמת השופטים י’ וילנר וס’ ג’יוסי נפסק כי יש לדחות את הערעור ולהורות על קיום צוואת המנוחה כפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
על פסק דין של ביהמ”ש המחוזי הגישה הבת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
הבת חזרה על טענותיה וטענה כי החלוקה בצוואה “הזויה על פניה, חריגה ומקפחת” וראוי היה שתדליק נוריות אזהרה בנוגע לכשירותה הנפשית של המנוחה, גם בפני הערכאות הקודמות.
השופט רובינשטיין פתח את החלטתו “חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה” והוסיף כי “ערעור בגלגול שלישי” ניתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.
במקרה זה, השופט רובינשטיין לא השתכנע שיש הצדקה או עילה להתערב במסקנות אליהן הגיעו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. כמו כן, הוסיף כי הדרתה של המבקשת כמעט לחלוטין מן הצוואה קשה אנושית ואולם, במתן צו קיום צוואה נעשה לקיום רצונה של המנוח ולא נבחן ה”צדק”. מעבר לכך, כי הבת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה בדבר אי כשירות אמה לערוך צוואה.
ראה: בע”מ 3539/17 פלונית נ’ פלוני, דינים עליון 2017 (95) 345
קראו מידע נוסף על צו קיום צוואה , בקשה לצו קיום צוואה, התנגדות לצוואה