משמורת משותפת – בהורות משותפת ובהליך גירושין
משמורת משותפת משמעותה ששני ההורים ממשיכים להיות אחראים ברמה היום יומית לצרכי הילדים.
הם אהבו זה את זה, והביאו לעולם ילדים, תוצר פרי אהבתם. אך קרה דבר, ונגלה ביניהם סכסוך שאינו מותיר ברירה אלא להיפרד זה מזה.
כעת, צריך להסכים בנושא משמורת על הילדים. מי יהיה ההורה המשמורן? האם זו תהא משמורת משותפת?
היכנסו לפורום להתייעצות מידית בנושא דיני משפחה
בעבר היה נהוג, באופן די אוטומטי, שעם פרידת ההורים, הילדים, לרוב, היו עוברים למשמורת האם, ולאב מוקנים הסדרי ראייה.
בשנים האחרונות, בעקבות שינויים חברתיים בתפיסת ההורות בקרב שני ההורים, ובעקבות רצונם של אבות להיות מעורבים יותר ויותר בגידול ילדיהם, ההכרעה בנושא משמורת הילדים אינה ברורה כבעבר, וטובתם של הילדים נבחנת גם בבחינת פסיקת משמורת משותפת, ולחילופין – פסיקת משמורת לאב.
משמעותה של משמורת משותפת הינה שלילדים ישנם שני בתים מרכזיים בו חולקים את זמנם באופן שווה, כך שלמעשה, קיימת חלוקה שווה בין ההורים בנטל הטיפול השוטף והיומיומי, והכל תוך שיתוף פעולה מלא ביניהם.
קבלת ההחלטה למשמורת משותפת
כאשר ישנה הסכמה בין ההורים למשמורת משותפת אין בית המשפט מתערב בהסכמה זו, ונושא משמורתם מוסדר בהסכם שנערך ושנחתם על-ידי ההורים ומובא לאישור ולקבלת תוקף של פסק דין לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.
בהעדר הסכמה – מהם השיקולים לקביעת משמורת משותפת?
בהעדר הסכמה בין ההורים נושא משמורתם של הילדים מוכרע על-ידי הערכאה המשפטית בפנייה הובא נושא זה. בנושא משמורת ילדים מוסמכים לדון הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני.
לצורך הנוחות אגדיר הן את בית המשפט לענייני משפחה והן את בית הדין הרבני כ”בית משפט”.
בבואו של בית המשפט להכריע בעניין המשמורת הוא רואה לנגד עיניו, ראשית כל, את עיקרון טובת הילד, כאשר בתוך עיקרון אמורפי זה יוצק הוא לתוכו תוכן בהתאם למקרה המוצג בפניו, ונשקלים שיקולים בהתאם לילד הספציפי אשר עניינו נדון.
בבחינת פסיקת משמורת משותפת נבחנים שיקולים נוספים,ביניהם, בין היתר, תקשורת תקינה בין ההורים המאפשרת להמשיך ולספק לילדים את מלוא צרכיהם ללא כל פגיעה בהם בשל משקעים מהעבר, וכן מגורי ההורים באותו אזור מגורים. שיקול חשוב ביותר הינו בחינת השאלה האם ההסדר של משמורת משותפת יהיה ראוי ובריא בעבור הילדים.
יתרונות משמורת משותפת וחסרונותיה
משמורת משותפת מונה יתרונות וחסרונות, אך ישנו יתרון אחד בולט וחשוב בנוגע לתהליך הרגשי שעובר הילד כאשר הוריו נפרדים, והינו הפחתה משמעותית בתחושת הפרידה, כאשר אחד מהוריו עוזב את הבית.
לצד יתרון זה, יתרונות נוספים, ביניהם, יכולתם של שני ההורים להמשיך ולהיות מעורבים בחיי הילדים בצורה אינטנסיבית ופעילה, בשונה ממצב שבו מתקיימים הסדרי ראייה בהם הורה לוקח את הילד ומחזיר אותו לאחר מספר שעות לבית הורה המשמורן, ופונה לעיסוקיו. לצד יתרון זה, אשר נראה על פניו כיתרון משמעותי בעיקר להורים, הרי שחבוי יתרון גדול גם לילדים, אשר ממשיכים לחוות את מעורבותם של שני ההורים בחייהם, נדבך המעניק ביטחון רב לילדים וילווה אותם בהמשך חייהם.
כנאמר בראשית הדברים הרי שלמשמורת מסוג משמורת משותפת ישנה גם חסרונות. במשמורת מסוג משמורת משותפת, כאמור, קיימים לילדים שני בתים בהם חולקים את זמנם. חלוקה זו מעניקה תחושה שהילדים חיים “על מזוודות”.
לצד זאת, משמורת משותפת מגבילה את חופש התנועה של שני ההורים, ומקשה עליהם בהעתקה אפשרית של מקום מגוריהם. במשמורת מסוג משמורת משותפת ההורים מחויבים להתגורר באותו אזור מגורים, כאשר חובה זאת מגבילה את ההורה, שרוצה להעתיק מגוריו לאזור אחר, מלעשות כן.
ולעניין תשלום המזונות – האב חולק את זמנו עם הילדים באופן שווה לאם, שוכר דירה (אולי אפילו יקרה בכדי להתגורר בסמיכות לדירת האם), רוכש תכולה לטובת הקטינים, אך עדיין משלם דמי מזונות, אומנם מופחתים, אבל משלם, כאשר גם לו ישנן הוצאות רבות בעבור הילדים.
למעשה, ניתן לסכם ולאמר, שעל ההורים לבחון היטב את יכולתם לקיים משמורת משותפת לאורך כל השנים בהן הילדים קטינים, וכן את טובתם של הילדים, בראש ובראשונה, להסדר כזה.